 |
בית הקברות הוא מקום מנוחת הצדיקים, ומתוך כך הוא מקום
קדוש וטהור והתפילה בו מתקבלת ביותר, ולא עוד אלא כיון
שרגילים להתפלל בו בעד החיים דומה הוא לבית הכנסת.
נהגו לילך ולהשתטח על קברי הנפטרים, ולומר תחינות ובקשות,
כי הנאה יש למתים שאוהביהם באים אל קבריהם ומבקשים לנשמתם
טובה, והם מתפללים על החיים, וגם זכות נשמות הצדיקים
הקבורים שם מועילה לנו, וגם לב האדם נשבר ונדכה בעמדו בין
קברי הנפטרים.
בעתות צרה נהגו לידור ליסע לקברי אבות וקברי צדיקים
וקדושים (בימי קדם נדרו לילך יחף בגלות עד מקום הקברות),
אבל אין לאדם לילך לבית קברות בעיר אחרת כל עוד לא הלך
לבית הקברות בעיר מגוריו.
אין נמנעים מפקידת קברים מחמת חשש התדבקות חיצונים וכוחות
הטומאה, כי זכות המצוה מגינה.
אף בראש חודש אין נמנעים מלהשתטח.
בימי תעניות רגילים ללכת לבית הקברות, ובימי 'יאהרצייט' על
אב או אם, הולכים אל קבר הנפטר להתפלל. יש נהגו שאם אינם
במקום קבורת אבותיהם ביום פטירתם, הולכים לקברי ישראל
אחרים.
בתשעה באב סובבים את בית הקברות, ובערב ראש השנה ושוב בערב
יום כיפור מתפללים שם ואומרים תחינות, ויש שבאים לבית
הקברות גם בימי חודש אלול ובעשרת ימי תשובה.
בחודש ניסן אין הולכים לבית קברות.
מי שבא לבית הקברות ולא היה שם תוך שלשים יום, אף אם היה
תוך שלושים יום בבית קברות בעיר אחרת, יאמר ברכה זו בבואו
שמה קרוב ד' אמות לקברים. וזאת הברכה לפי נוסח פפד"מ:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר
יָצַר אֶתְכֶם בַּדִּין וְכִלְכֵּל אֶתְכֶם בַּדִּין
וְהֶחֱיָה אֶתְכֶם בַּדִּין וְהֵמִית אֶתְכֶם בַּדִּין
וְעָתִיד לְהַחֲיוֹתכֶם בַּדִּין וְיוֹדֵעַ מִסְפַּר
כֻּלְּכֶם וְעָתִיד לְגַלּוֹת עָפָר מִבֵּין עֵינֵיכֶם
וּלְהַחֲיוֹתְכֶם. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מְחַיֵּה
הַמֵּתִים.
נוסח סידורי רעדעלהיים:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר
יָצַר אֶתְכֶם בַּדִּין וְזָן וְכִלְכֵּל אֶתְכֶם בַּדִּין
וְהֵמִית אֶתְכֶם בַּדִּין וְיוֹדֵעַ מִסְפַּר כֻּלְּכֶם
(בַּדִּין) וְעָתִיד לְהַחֲזִיר וּלְהַחֲיוֹתְכֶם
בַּדִּין. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מְחַיֵּה הַמֵּתִים.
אחר כך אומרים 'אתה גבור'. בלוית המת יש שאומרים 'אתה
גבור' רק לאחר גמר הקבורה:
אַתָּה גִּבּוֹר לְעוֹלָם אֲדֹנָי מְחַיֵּה מֵתִים אַתָּה
רַב לְהוֹשִׁיעַ. מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶסֶד מְחַיֵּה
מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים סוֹמֵךְ נוֹפְלִים וְרוֹפֵא
חוֹלִים וּמַתִּיר אֲסוּרִים וּמְקַיֵּם אֱמוּנָתוֹ
לִישֵׁנֵי עָפָר. מִי כָמוֹךָ בַּעַל גְּבוּרוֹת וּמִי
דּוֹמֶה לָּךְ מֶלֶךְ מֵמִית וּמְחַיֶּה וּמַצְמִיחַ
יְשׁוּעָה. וְנֶאֱמָן אַתָּה לְהַחֲיוֹת מֵתִים.
כאשר באים להשתטח על קבר אין אומרים קדיש, ובודאי לא בתוך
ד' אמות שלו, אף אם יש שם מנין עשרה.
אין לומדים משניות אצל הקבר ולא אומרים תהילים, שהם דברי
תורה ואסור לאמרם שם משום 'לועג לרש', והאומר תהילים צריך
להתרחק ד' אמות מכל הקברים.
נהגו מקדמת דנא לומר בבית קברות תחינות בלבד. נזהרים מאוד
שלא תהא כוונת המתפלל לבקש מהמתים עצמם שיעזרוהו, אלא מגמת
המתפלל היא לבקש מהקב"ה, שיקבל תפילתו בזכות הנפטרים שוכני
עפר. נדפסו כמה ספרי תחינות של בית קברות, לא ראי זה כראי
זה, ויש במקצתם לשונות של פניה אל המתים ובקשה מהם שיתפללו
עבור החיים, ועמי הארצות ונשים עושים את המתים למליצים
בינם לבין קונם שלא כדין, ומי שאומר תחינות אלה צריך
להקדים תפילה לקב"ה, ואחר כך יכוון שהוא רק מודיע להם צערו
שיצטערו עמו, ומחמת צערם ירחם ה' ויושיע את החיים, וכן שעל
ידי תפילתו לקב"ה אצל הקבר תעמוד לו זכות הנפטר.
רצוי לומר תחינות בנוסח שתיקנו רבותינו הראשונים כמו הנוסח
של רבי יהודה בן הרא"ש, של רבי ישראל איסרלין בעל 'תרומת
הדשן' לימי התשובה, והנוסח שהביא רבי יעקב חזן מלונדרץ בעל
'עץ חיים', שאין בהם פניה אל המתים כלל.
תפילת רבי יהודה בן הרא"ש 'על קברי הצדיקים והתמימים':
רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא
רַחֲמִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ, שֶׁכָּל חֶפְצִי
בְּבָנִים לֹא בִּשְׁבִיל אַהֲבָתִי בָּהֶם וְלֹא
בִּשְׁבִיל לְהִתְכַבֵּד בָּהֶם, רַק לְקַיֵּם מִצְוָה
שֶׁצִוִיתָנוּ בְּפִּרְיָה וְרִבְיָה. יְהִי רָצוֹן
מִלְּפָנֶיךָ, שֶׁתְּתַקְּנֵנוּ בְּעֵצָה טוֹבָה
מִלְּפָנֶיךָ בְּכָל עִנְיָנֵנוּ, וְתִהְיֶה יִרְאָתֶךָ
עַל פָּנֵינוּ לְבִלְתִּי נֶחֱטָא, וְנִחְיֶה לְפָנֶיךָ
בְּיִרְאָתֶךָ, וְיִהְיֶה לִי זֶרַע שֶׁל קַיָּמָא, זֶרַע
אֲנָשִׁים שֶׁיְּמַּלֵא מְקוֹם אֲבוֹתַי, וְיַעֲמִיד לָנוּ
יְיָ בְּרַחֲמָיו זְכוּת הַצַּדִּיק הַקָבוּר בַּקֶבֶר
הַזֶּה, וְתִשְׁמַע תְּפִלָּתִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה. גַם
הוּא יִתְפַּלֵּל בַּעֲדֵנוּ תָּמִיד, כָּל הַיּוֹם
יְבָרֲכֵנוּ.
תחינה של 'תרומת הדשן':
צַדִּיקִים יְסוֹדֵי עוֹלָם! יְהִי רָצוֹן שֶׁתְּהֵא
מְנוּחַתְכֶם כָּבוֹד, וּזְכוּת תַּלְמוּד תּוֹרַתְכֶם
וּמַעֲשֵׂיכֶם הַטּוֹבִים יַעֲמֹד לִי וּלְבֵיתִי וּלְכָל
הַנִּלְוִים אֵלַי וּלְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל. יְהִי רָצוֹן
מִלִּפְנֵי אֱלֹהֵי הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת, מֶלֶךְ עַל
כָּל הָאָרֶץ, שֶׁיִּתְגּוֹלְלוּ רַחֲמָיו וַחֲסָדָיו
הַמְּרֻבִּים עַל מִדּוֹתָיו [ערב
ראש השנה:
שֶׁנִּזָּכֵר וְנִכָּתֵב בְּזֶה רֹאשׁ הַשָּׁנָה.
ימי התשובה:
שֶׁנִּזָּכֵר וְנִכָּתֵב בְּאֵלֶּה יְמֵי הַתְּשׁוּבָה.
ערב יום כפור:
שֶׁנִּכָּתֵב וְנֵחָתֵם בְּזֶה יוֹם הַכִּפּוּרִים].
לִסְלִיחָה לִמְחִילָה וּלְכַפָּרָה עַל כָּל חַטֹּאתֵינוּ
עֲוֹנוֹתֵינוּ וּפְשָׁעֵינוּ, וּלְשָׁנָה טוֹבָה
וּמְתֻקֶּנֶת, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם,
וּלְפַרְנָסָה וְכַלְכָּלָה, וְלִשְׁנַת גְּאֻלָּה
וִישׁוּעָה וּשְׁנַת בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂי
יָדֵינוּ, וּשְׁנַת רֶוַח וְהַצָּלָה, וּשְׁנַת הַשְׁקֵט
וּמְנוּחָה מִכָּל דְּאָגָה וּבֶהָלָה, מִכָּל שְׁמָד
וְתַקָּלָה וּגְזֵרָה רָעָה, וְשֶׁנִּזְכֶּה לְזֶרַע
חַיִּים וְקַיָּמִים הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וּבְמַעֲשִׂים
טוֹבִים, וְשֶׁנִּזְכֶּה לְעֹשֶׁר וּלְכָבוֹד, וְאַל
יִשְׁלֹט בָּנוּ שָׂטָן וְיֵצֶר הָרַע, וְנִמְצָא חֵן
וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֶיךָ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא
וּבְעֵינֵי כָּל רוֹאֵינוּ. עַל כָּל זֹאת
שֶׁבִּקַּשְׁתִּי לְפָנֶיךָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲדוֹן
כָּל הָעוֹלָמִים, הֵעָתֵר לִי לְמַעַן רַחֲמֶיךָ
וַחֲסָדֶיךָ הַמְּרֻבִּים, וּלְמַעַן זְכוּת הַצַּדִּיקִים
הָאֵלֶּה, וּזְכוּת כָּל צַדִּיקֵי עוֹלָם, וְאַל
תְּשִׁיבֵנוּ רֵיקָם מִלְּפָנֶיךָ.
תפלה של רבי יעקב חזן מלונדרץ:
עַתָּה עִנִּיתִי נַפְשִׁי בַּדֶּרֶךְ לְהִשְׁתַּטֵּחַ עַל
קְבוּרַת הַצַּדִּיק הַזֶּה, יְהִי רָצוֹן לְפָנֶיךָ יְיָ
אֱלֹהַי שֶׁתַּעֲמִיד לִי זְכוּת תַּלְמוּד תּוֹרָתוֹ
וּמַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים לְהָגֵן עָלַי מִכָּל רָע,
וְתַעֲשֶׂה לִי (כָּךְ וְכָךְ). וְזַכֵּנִי לִרְאוֹת
בַּעֲמִידַת הַצַּדִּיק הַזֶּה בַּהֲדָרוֹ וְגָדְלוֹ עִם
שְׁאָר מֵתֵי יִשְׂרָאֵל, כַּכָּתוּב: יָרֹנּוּ ישְׁבֵי
סֶלַע מֵרֹאשׁ הָרִים יִצְוָחוּ. עִם אַב הֲמוֹן, וְעָקוּד
בְּהַר מֹר, וּפִצֵּל לַח וְלוּז וְעַרְמוֹן, וּמְפַעְנֵחַ
נֶאֱמַן, וּמְשָׁרֵת, וְדָוִד, וּמְלָכִים וּנְבִיאִים,
וַחֲכָמִים וּמְלֵאִים מִצְווֹת כְּרִמּוֹן. וְעַתָּה
אֲדוֹן הָעוֹלָם הָחִישָׁה קֵץ עֲמִידָתָם, כַּכָּתוּב:
יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ
שֹׁכְנֵי עָפָר כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ וָאָרֶץ רְפָאִים
תַּפִּיל. וְכָתוּב: יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה וְתָגֵל
עֲרָבָה וְתִפְרַח כַּחֲבַצָּלֶת, פָּרֹחַ תִּפְרַח
וְתָגֵל.
בקשה שנהגו לאמרה על הקברות ונדפסה בידי רבי בנימין הלוי
מנירנברג במחזור 'מעגלי צדק' בשנת ש"ט:
אָנָּא יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם
אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב, עֲמוֹד מִכִּסֵּא דִּין
וְשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים, וְרַחֵם עָלֵינוּ,
לְמַעַנְךָ, וּלְמַעַן זְכוּת אֲבוֹתֵינוּ, וּלְמַעַן
הַחֲסִידִים וְהַיְּשָׁרִים בְּלִבּוֹתָם, וּלְמַעַן כָּל
הַהֲרוּגִים עַל יִחוּדְךָ, וּלְמַעַן כָּל הַשְּׂרוּפִים
עַל קִדּוּשׁ שְׁמֶֽךָ, וּלְמַעַן כָּל אֲשֶׁר נִשְׁפָּךְ
דָּמוֹ עַל יִחוּדְךָ, דַּם נַפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים
וְגֵרִים, אֲשֶׁר לַמָּוֶת הֶעֱרוּ נַפְשָׁם, וְתַחַת
הַחֶרֶב נָתְנוּ רֹאשָׁם, אַחֲרֶיךָ יִשְׁאֲגוּ, וְעָלֶיךָ
כָּל הַיּוֹם הוֹרְגוּ, יַקְרִיבוּ לְפָנֶיךָ עוֹלָה
וּזְבָחִים, וְיַעֲשׂוּ לְרֵיחַ נִיחוֹחַ אֶת הָרֹאשׁ
וְאֶת הַנְּתָחִים, וְהֵם בְּמִיתָתָם שָׂשִׂים
וּשְׂמֵחִים, זֶה יֹאמַר לַיְּיָ אֲנִי, וּלְצוּר
יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּרָאָנִי אַקְרִיב אֶת עַצְמִי חֲלָבִי
וְדָמִי נִתְחִי וְרֹאשִׁי, וְאֶתֵּן בִּכּוּרֵי פִּשְׁעִי
פְּרִי בִּטְנִי חַטָּאת נַפְשִׁי, וְנַפְשָׁם
מִתְעַלֶּפֶת, בְּדָמִים מִתְבּוֹסֶסֶת, וּמֵאֲבוֹת
לְבָנִים מוֹרָשָׁה מִסִּינַי, לַעֲלוֹת לָהֶם לְשַׁלְמֵי
נְדָבָה לְרָצוֹן לָהֶם לִפְנֵי יְיָ, לֹא לָֽנוּ יְיָ לֹא
לָֽנו, כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד, עַל חַסְדְּךָ עַל
אֲמִתֶּֽךָ, לָֽמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם, אַיֵּה נָא
אֱלֹהֵיהֶם, וְאַתָּה תוֹחַלְתֵּנוּ וְסִבְרֵנוּ
וְתִקְוָתֵנוּ. חַנּוּן וְרַחוּם, יִהְיוּ נֶגֶד עֵינֶיךָ
צָרוֹתֵינוּ, וּרְאֵה בְעָנְיֵֽנוּ, וְיַעֲלֶה
עֶלְבּוֹנֵנוּ וְעֶלְבּוֹן אַחֵינוּ שֶׁבְּכָל עִיר וְעִיר
לְפָנֶיךָ בְּכָל עֵת, עִם עֶלְבּוֹן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל
הַמְּחֻלָל בֵּין אֲשֶׁר חֵרְפוּךָ וַיִתְּנוּ אֶת
כְּבוֹדְךָ לְאַחֵר וּתְהִלָּתְךָ לַפְּסִילִים. שְׁמַע
אֱלֹהֵינוּ חַרֲפֹת אֲשֶׁר חֵרְפוּךָ, אֱלֹהִים חַי, וְאַל
תְּכַס עַל עֲוֹנָם, וְחַטָּאתָם מִלְּפָנֶיךָ אַל
תִּמְחֶה, וְיֵדְעוּ כִּי אַתָּה יְיָ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל,
וְהִקְדִּישׁוּ אֶת קְדוֹשׁ יַעֲקֹב וְאֶת אֱלֹהֵי
יִשְׂרָאֵל יַעֲרִיצוּ. זְכֹר נָא בָּנֶיךָ, עֲנִיִּים
וְאֶבְיוֹנִים, מְצַפִּים לִישׁוּעָתְךָ כָּל הַיָּמִים.
אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, צַדִּיק אַתָּה, וְחָסִיד
אַתָּה, וְכָל מַעֲשֶׂיךָ בָּאֱמוּנָה, יָגֹלּוּ רַחֲמֶיךָ
עַל בָּנֶיךָ אֲשֶׁר הֵם בְּאֶרֶץ שׁוֹבֵיהֶם, וְתוֹצִיא
מִבֵּית כֶּלֶא יוֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ, וְלַאֲסוּרִים פְּקַח
קוֹח,ַ וּזְכֹר לָנוּ אֱלֹהֵינוּ שֶׁהִקְדַּשְׁתָּ אֶת
עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל מִתּוֹךְ שִׁבְעִים אֻמּוֹת,
וּמִתּוֹכָם הִפְרַשְׁתָּ אֶת שֵׁבֶט לֵוִי,
וְהִפְרַשְׁתָּ כֹּהֵן גָּדוֹל לַעֲמֹד לְשָׁרֵת
וּלְהִתְוַדּוֹת עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְכַפֵּר
עֲלֵיהֶם, וְעַתָּה בְּעֲוֹנֵינוּ שֶׁרָבוּ, נִגְדַּע
בֵּית מַאֲוָיֵנוּ, וְהֻשְׁלְכָה תִּפְאַרְתֵּנוּ,
וְנִשְׁאַרְנוּ רֵיקִים מִכָּל טוּב, וְאֵין לָנוּ כִּי
אִם תְּפִלּוֹתֵינוּ, הַיּוֹצְאות מִקִּירוֹת לִבֵּֽנוּ,
כִּי צְמֵאִים אָנוּ לְרַחֲמֶיךָ בְּאֶרֶץ עֲיֵפָה
לְמַיִם, וְצוֹעֲקִים לְפָנֶיךָ מִכְּאֵב לֵב,
וְשׁוֹפְכִים שִׂיחֵנוּ לְפָנֶיךָ בְּדֶמַע לֵב. וּזְכֹר
לָנוּ מַה שְׁצִיוִיתָנוּ בְּתוֹרָתְךָ, וְכִי יָמוּךְ
אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ,
וַאֲנַחְנוּ בָּנֶיךָ יְלִידֵי שַׁעֲשׁוּעֶיךָ, רַחֵם
עָלֵינוּ כְּרֹב רַחֲמֶיךָ, וְקַיֵּם לָנוּ מַה
שֶּׁנֶּאֱמַר עַל יְדֵי נְבִיאֶךָ, לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי
אֶעֱשֶׂה כִּי אֵיךְ יֵחָל וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן.
שַׂמְּחֵנוּ כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ, שְׁנוֹת רָאִינוּ
רָעָה. שְׁלַח הַגּוֹאֵל לְגָאֳלֵנוּ, וְהַעֲלֵנוּ
שְׂמֵחִים עַל אַדְמָתְךָ, וּשְׁכִינָתְךָ שַׁכֵּן
בֵּינוֹתֵינוּ, וְכִדְבָרְךָ יִחְיוּ מְתֵינוּ, יָקִיצוּ
וִירַנְּנוּ שׁוֹכְנֵי עַפְרוֹתֵינוּ, וְשִׂמְחַת עוֹלָם
תִּהְיֶה עַל רָאשֵׁינוּ, כַּאֲשֶׁר נֶאֱמַר, וּפְדוּיֵי
יְיָ יְשֻׁבוּן, וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה, וְשִׂמְחַת
עוֹלָם עַל רֹאשָׁם, שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ,
וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה. וְעוֹד נֶאֱמַר, כִּי הֶהָרִים
יָמוּשׁוּ, וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶינָה, וְחַסְדִּי
מֵאִתֵּךְ לֹא יָמוּשׁ, וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט,
אָמַר מְרַחֲמֵךְ יְיָ. וְעוֹד נֶאֱמַר, עַתָּה אָשִׁיב
אֶת שְׁבוּת יַעֲקֹב, וְרִחַמְתִּי כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל,
וְקִנֵּאתִי לְשֵׁם קָדְשִׁי.
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי
אֲבוֹתֵֽינוּ, לְנַחֵם אוֹתָנוּ עַל כָּל הַצָּרוֹת
שֶׁעָבְרוּ עָלֵינוּ, לֵילוֹת וְיָמִים, וְכַלֵּה
שְׁנוֹתֵינוּ בְּטוֹב וְיָמֵינוּ בַּנְּעִימִים,
תּוֹשִׁיעַ מְעוּטֵי עַמִּים, וְסוֹכְכֵינוּ
בִּשְׁלוֹמֶךָ, וְלַמְּדֵנוּ לְהוֹעִיל, וְסַפֵּק עַל
יָדֵינוּ לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת, וְשִׂימֵנוּ מִבְנֵי אָדָם
אֲשֶׁר בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יֶחֱסָיוּן וּמִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ
יִרְוְיֻן, וְתָכִין וּתְזַמֵּן לְכָל אֶחָד דֵּי
מַחְסוֹרוֹ, בְּרֶוַח וְלֹא בַּדֹּחַק, בְּהֶתֵּר
וּבְכַשְׁרוּת. וּתְשַׁבֵּר וּתְאַבֵּד וְתַכְנִיעַ
וְתַשְׁפִּיל וּתְכַלֶּה כָּל הַקָּמִים נֶגְדְּךָ,
וְהָאֱלֹהִים יַכְנִיעֵם וְיַפִּילֵם וְיָנִיא וִיבַטֵּל
מַחֲשָׁבוֹת הָרָעוֹת, מֵעָלֵינוּ וּמֵעַל כָּל עַמְּךָ
יִשְׂרָאֵל, וּתְכַלֶּה מִמֶּנּוּ בִּזָּה וְשִׁבְיָה,
וּתְכַלֶּה מִמֶּנּוּ גָּלוּת וְטִלְטוּל, וּתְכַלֶּה
מִמֶּנּוּ דֶּבֶר וּמַשְׁחִית, וּתְכַלֶּה מִמֶּנּוּ הֹוָה
עַל הֹוָה, וּתְכַלֶּה מִמֶּנּוּ זַעַם וְעֶבְרָה,
וּתְכַלֶּה מִמֶּנּוּ חֲרוֹנְךָ וְקִצְפֶּךָ, וּתְכַלֶּה
מִמֶּנּוּ יֵצֶר הָרַע, וּתְכַלֶּה מִמֶּנּוּ כִּלְיוֹן
עֵינַיִם, וּתְכַלֶּה מִמֶּנּוּ מַלְאַךְ הַמָּוֶת,
וּתְכַלֶּה מִמֶּנּוּ נֶגֶף וְחָרוֹן, וּתְכַלֶּה
מִמֶּנּוּ עַיִן הָרַע וְשִׂנְאַת חִנָּם, וּתְכַלֶּה
מִמֶּנּוּ כָּל צָרָה וְצוּקָהּ וְכָל קָלוֹן וְחֶרְפָּה,
וּתְנֵנוּ לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב, וּתְנֵנוּ לְרַחֲמִים
בְּעֵינֵי הַשִּׁלְטוֹנִים, זָכְרֵֽנוּ יְיָ בְּרָצוֹן
עִמְּךָ, וּפָקְדֵֽנוּ בִּישׁוּעָתֶֽךָ, לִרְאוֹת בְּטוּב
בְּחִירֶיךָ, וְלִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחַת גּוֹיֶךָ,
וּלְהִתְהַלֵּל עִם נַחֲלָתֶךָ. כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ
תְּפִלָּה וּמַאֲזִין צְעָקָה, וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה
נַּעֲשֶׂה, כִּי עָלֶיךָ עֵינֵינוּ. וּשְׁמַע
תְּפִלָּתֵנוּ, וְשַׁוְעָתֵנוּ הַאֲזִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר,
כִּי שֹׁמֵעַ אֶל אֶבְיוֹנִים יְיָ, וְאֶת אֲסִירָיו לֹא
בָזָה, כִּי לֹא בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי, וְלֹא
הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ, וּבְשַׁוְּעוֹ אֵלָיו
שָׁמַע, טֶרֶם נִקְרָא אַתָּה תַעֲנֶה, כַּדָּבָר
שֶׁנֶּאֱמַר, וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה,
עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע. וְחַדֵּשׁ
בְּקִרְבֵּנוּ רוּחַ נָכוֹן לַחְזֹר לְפָנֶיךָ
בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, וּלְעָבְדְּךָ בְּלֵב נֶאֱמָן.
וּרְאֵה דִּמְעוֹתֵינוּ כְּנִסּוּךְ הַמַּיִם, וְשִׁבְרוֹן
רוּחֵנוּ כְּכָל הַקָּרְבָּנוֹת, וְאַנְחוֹתֵינוּ כְּקֹמֶץ
מִנְחַת הַדַּל, וְשִׂיחַ שִׂפְתוֹתֵינוּ כְּשִׁירֵי
הַלְוִיִּם לְמִשְׁפְּחֹתָם וּכְשִׁירֵי הַמַּלְאָכִים,
הִשְׁתַּחֲוָיָתֵינוּ לְפָנֶיךָ כְּכָל הִשְׁתַּחֲוֻיּוֹת
מְשָׁרְתֶיךָ בַּמָּרוֹם, וְרוּחַ פִּֽינוּ כְּעוֹלָה
תְּמִימָה וְכִקְטֹרֶת הַסַּמִּים. אֱלֹהִים הֲשִׁיבֵנוּ,
וְהָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵֽׁעָה, וְלֹא נֵצֵא רֵיקָם
מִלְּפָנֶיךָ. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן
לִבִּי לְפָנֶֽיךָ, יְיָ צוּרִי וְגוֹאֲלִי.
בָּרוּךְ אַתָּה אֲדוֹן הַשָּׁלוֹם, עַל כָּל אֲשֶׁר
עָשִׂיתָ וַאֲשֶׁר אַתָּה עָתִיד לַעֲשׂוֹת, עִמִּי וְעִם
כָּל בְּרִיוֹתֶיךָ, וּבְרוּכִים מַלְאָכֶיךָ שֶׁעוֹשִׂים
רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם, אֲדוֹן הַשָּׁלוֹם,
תְּבָרְכֵנִי וְתִפְקְדֵנִי לְחַיִּים טוֹבִים
וּלְשָׁלוֹם, תְּזַכֵּנִי וְאֶת זַרְעִי וְאֶת זֶרַע
זַרְעִי, לִמְצֹא חֵן וָחֶֽסֶד וְשֵׂכֶל טוֹב, בְּעֵינֶיךָ
וּבְעֵינֵי כָּל רוֹאַי, וְתַעֲבִיר עֲוֹנַי פְּשָׁעַי
וְחַטֹּאתַי. תְּזַכֵּנִי לְקַבֵּל שַׁבָּתוֹת, מִתּוֹךְ
רֹב שִׂמְחָה, וּמִתּוֹךְ עֹשֶׁר וְכָבוֹד, וּמִתּוֹךְ
מִעוּט עֲוֹנוֹת. וְתַעֲבִיר מִמֶּנִּי, וּמִכָּל בְּנֵי
בֵּיתִי, וּמִכָּל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, כָּל מִינֵי
חֲלָאִים רָעִים, וְכָל מִינֵי מַדְוֶה, וְכָל מִינֵי
דַּלּוּת וַעֲנִיּוּת. וְתַנְחִילֵנוּ יֵצֶר טוֹב,
וְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְרֹב עֹשֶׁר וְכָבוֹד,
לְעָבְדוֹ בְּיִרְאָה וּבְאַהֲבָה. בָּרוּךְ אַתָּה
הַמֶּלֶךְ הַכָּבוֹד. שָׁלוֹם לָכֶם מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם,
שָׁלוֹם לָכֶם מַלְאֲכֵי רַחֲמִים, בּוֹאֲכֶם לְשָׁלוֹם,
מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם, מַלְאֲכֵי הָרַחֲמִים, מַלְאֲכֵי
הַשָּׁרֵת, בָּרוּךְ בּוֹאֲכֶם לְשָׁלוֹם.
מתוך תפילת רמח"ל לערב יום כפורים:
רבון כל העולמים מודים אנחנו לפניך יְיָ אלהים אלהי ישראל,
אבינו מלכנו, שאתה הוא ה' אלהינו ואלהי אבותינו לעולם ועד.
האל מלך צור ישראל, המקדשנו בקדושת שמו ומנחנו בדרכיו ללכת
בכל מצותיו, ובטהרתו מטהרנו. המוחה כעב פשעינו ומעביר
אשמותינו בכל שנה ושנה. הגוער בכל מסטיננו וסותם פיות כל
מזכירי עונות עמו בית ישראל. כי מלך מלא רחמים הוא, גואלנו
ומושיענו לדור ודור ולנצח נצחים.
מלך רוצה בתשובה, ועל התשובה מראש הבטחתנו. נושא עון ועובר
על פשע לשארית נחלתו. המזכה עבדיו ומושיע כל החוסים בו.
עדיך באנו ולפניך נשפוך שיחנו, כי אתה אלוה תהילתנו וצור
ישענו. את פניך ה' נבקש להעתר לנו ולתת לנו את שאלתנו
ברחמים גדולים. להמציא לנו מחילה סליחה וכפרה ולמחול לנו
את כל עונותינו. חננו ה' חננו. עננו ה' עננו. גאוננו
ומבטחנו לדור ודור נשמחה בך.
אבינו מלכנו זכרנו לטובה והעבר ממנו כל חטא ועון, וראה
בצרות נפשנו, ועל דלותנו תמחול. כי אנחנו חטאנו ועזבנו
דרכיך, ואתה ה' מלך חנון ורחום אינך חפץ בהשחתת עולם, כי
לא תחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכיו וחיה. העתר נא
לתפלתנו ועננו למען זכות שלשת עבדיך אברהם יצחק וישראל
אבותינו, זכותם יחון עלינו למען רחמיך.
ואתה יְיָ אל אלהי הרוחות לכל בשר. אתה יודע יצרנו, זכור
כי עפר אנחנו. זכרנו לטובה לפניך, לחיים טובים, ויקראו
לפניך זכיותינו, ותפרנסנו ותכלכלנו בידך הרחבה ואל תצריכנו
לידי מתנת בשר ודם ולא לידי הלואתם, ולא נבוש ולא נכלם
לעולם לעד. ותדריך רגלינו בתורתך, ותמהר לגאלינו, ותחיש
ישועתנו ברחמים רבים, ותמחול לנו על כל חטאתינו ותהיה השנה
הזאת שנה טובה ומתוקה, מעוטרת בברכותיך ומליאה כל טוב.
ותרחיק ממנה כל יגון ואנחה כל עצב ועצבון לעולם.
מלך אל זן ומפרנס לכל. הסר עני מעמך והעבר ממנו כל דלות
וחסרון, והרבה לנו טובך וברכותיך, ותמציאנו כל צרכנו
ותטריפנו לחם חוקנו. ותתן חלקנו בתורתך ובמצותיך תמיד
לעולם ועד. ואת יצר הרע תעבירהו ותתן לנו לב בשר. כי אתה
ה' חפץ לזכות עמך ברחמים רבים וגדולים. ובימנו תושע יהודא
וישראל ישכון לבטח. רחם על פליטת עמך בית ישראל ה' אלהים
אלהי ישראל, ותהא השנה הזאת שנת גאולה שלימה. יְיָ הושיעה
המלך יעננו ביום קראנו.
יְיָ אלהים אלהי ישראל. כשמך כן תהלתך וכבודך על כל הארץ,
ומוראך על כל יושבי תבל. לפניך ירגזו ארץ ומלואה וכל אשר
בה לפניך יחרדון, נכון כסאך מאז מעולם אתה. ישמחו איים
במלכך ויקריבו לך כתר מלוכה, וכל אשר עשית ישתחוו לך
וירננו לשמך ויזמרו תהלתך. כי מלך אתה ואין כמלכותך. מלוך
עלינו לבדך ואין עוד. מלך אחד, יחיד במלוכה ומושל על כל
הארץ. זכרך לדור ודור ישראל. בדבריך יזלו השמים והארץ
האירה מכבודך. כי כל שתה תחת רגליך, ועיניך בכל תראינה,
ובעפעפיך תבחן צדיקים. ואוהביך ישמחו בך וישרים יעלזו
לפניך. אתה אהבת את עמך ותבחר בם, ותודיעם אמונתך ויכירו
גדולתך. ותלבישם אימה ויראה מפני שם קדשך אשר נקרא עליהם.
אנא יְיָ אלהים אלהי ישראל. ראה בדוחק השעה ותחלץ עני
בעניו. ראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב. ורשעים עתקו חיל
ואנשים זדים בזרועם על הארץ משלו, וגאים גבוהה דברו, ולצים
לצון חמדו להם.
רבון כל העולמים. הבט לברית ואל תשחית ארץ. יבושו מפניך כל
רשעים ואת נטע שעשועיך תביט. והוציאנו מצרה לרוחה, מחשכה
לאורה, מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב. וזכור את העקדות אשר
עקדו לפניך עמך בית ישראל ואת כל דמיהם אשר הקריבו לך.
וזכור לנו אהבתך ושבועתך, ובריתך תקים אתנו, ותשמחנו בבית
תפלתך ותושיע תפארתך ומשיחך תצמיח בקרוב, לגאול כל ענוי
ארץ ולהרים שפלים למרום, וזדים בגבורתך תכניע.
אדון כל העולמים. על התשובה מראש הבטחתנו ועל התשובה
עינינו מיחלות לך. שוכן בחדרי גאוה ומעוטף בהדר תפארה.
המעוטר בגאון גבהו, לשבחך אין קצה ולגבורתך אין תכלית
וחסדך הגדול על כלי. כי אתה אחד יחיד ומיוחד. גלה לנו רצון
וגאולה, והשב לנו בית קדשך להיות נכון בראש ההרים. עושה
פלא לחיים לבל יהיו כמתים. כי אתה מכלכל חיים בחסד מחיה
מתים ברחמים רבים. הקל מעלינו חבלי המשיח ותן לנו גאולת
עולם בקרוב. ומלכות בית דוד משיחך תחזינה עינינו, וירושלים
עיר קדשך לכבוד תהיה בתוכה, ותרים קרננו ותושיענו בקרוב.
קבריהם של גדולי הראשונים והאחרונים באשכנז, שימשו
מני קדם כמקומות תפילה לקרובים ולרחוקים, ולעתים היו גם
שולחים שליח לקבריהם להתפלל ולבקש רחמים, אך מעולם לא
הונהגה עליה המונית בימי ה'יאהרצייט' שלהם, והתנגדו לכך
גדולי אשכנז כדי להתרחק מסרך של 'יעשוני עבודת אלילים',
ולכן לא בנו 'אהלים' מעל קבריהם, ואין קברי החכמים
והצדיקים אלא מקומות צקון לחש כל אדם בבקשו להתייחד עם
קונו, ולהשיג ישועה בעת צרה בזכות ישני עפר.
לא נהגו להניח פתקאות בקברי צדיקים, ואין מדליקים נרות
בשום קבר, נוהג שהיה ידוע באשכנז כחוקות הנכרים, והורו
גדולי אשכנז שעדיף ליתן ממון זה לצדקה. מה שנהגו כיום
יוצאי ארצות אחרות להדליק נרות על קברי מהר"ם מרוטנבורג,
מהרי"ל, ועל קברי שאר גדולי אשכנז בבתי הקברות של
וורמיישא, פפד"מ וכיו"ב, אין זה דרכם של אותם מצוקי ארץ,
ואפשר שלא ניחא להו שמשחיתים את מצבותיהם בטפטוף השעוה
והשחרת האבן בלהב האש.
בגמר התפילה אצל קבר מסויים מניחים על המצבה עשב או אבן,
וביציאה מבית הקברות נותנים צדקה לעניים.
אין הולכים פעמיים ביום אחד אל אותו קבר.
במשפחות אחדות מקובל, שילדים אינם נכנסים לבית קברות בחיי
הוריהם, אלא עומדים מחוץ לגדר.
|
