To Top

לבנות בתי כנסת בצורה המקובלת מקדם

"בכל הפוסקים הראשונים ובשני התלמודים, לא ראינו כל תמונה, שיהיה לבית הכנסת תמונה מיוחדת", כך קבע ה'נודע ביהודה', ולכן צורת בית הכנסת, בדומה לסגנון הלבוש היהודי, עברה שינויים במשך הדורות, ולא ראי צורת בית הכנסת בימי חז"ל לצורתו בזמן רבותינו הראשונים, או כראי צורתו בתקופת האדריכלות המודרנית. עם כל זה טען ה'נודע ביהודה', כי בבניית בתי כנסיות "טוב הדבר שלא לחדש דבר ממנהגים ישנים". כלומר, אותן צורות בניה וריהוט שנתקבלו בצורה מוחלטת והפכו ל'מנהגים ישנים', ראוי לדבוק בהם, וכן הורה מרן ה'חתם סופר' בצוואתו הידועה: "עמוד התפלה וסדרי בתי כנסיות כאשר היה עד היום הזה כה יהיה וכה יקומו לנצח, וחלילה לשום אדם לשנות הן בבנין הן בסידור התפלה ושלוחי ציבור מאשר היה, וכל המשנה פניו ישונה, ולצדיקים כל און לא יאונה".

להלן נביא כמה פרטים שהתקבלו בבתי הכנסת באשכנז, בימי קדם, מהם שנשתמרו גם בדורות האחרונים ומהם שנשתנו.

 

To Top

מיקום וגובה

מעיקר הדין, בית כנסת מגביהין אותו עד שיהיה גבוה מכל בתי העיר. באשכנז הקפידו על כך במידה והדבר היה אפשרי. אבל בסוף ימי הראשונים נאסרה על ידי הרשויות בנייתם של בתי כנסת ושיקומם עוכב. בערים גרמניות אחדות תבעו השלטונות להסתיר את מקומם. כך נוצר המצב שכמה בתי כנסת נבנו מאחורי הרחובות ומרוחקים משדה ראייתם של עוברים ושבים.

לא ניתן היה למקם את בית הכנסת במקום מרכזי, רם ונישא, אך בגג בית הכנסת הורגלו להציב מוט ברזל (לעתים הצמידו בראשו דגל ברזל לנוי) או מוט עץ או מגדל אבנים, אשר התרומם באופן סמלי מהגג, והתנשא מעל הבתים הסמוכים. כפי ההלכה ש"אם עשה בנין גבוה יותר בקרן אחד מבית הכנסת סגי בכך". יש אומרים שעמוד ברזל בקרן לא מהוה תחליף לבניה לגובה, אך בכמה קהילות ותיקות סמכו על כך, מחוסר ברירה.

 

To Top

פתחים

פתח בית הכנסת ברוב בתי הכנסת הישנים היה בדרום, ויש שהפתח היה במערב, מול ארון הקודש.

בין עזרת הנשים לבית הכנסת ניצב פתח קטן, 'יודש-טיר' (פתח ברית מילה), דרכו הסנדקת העבירה את התינוק לסנדק.

 

To Top

ריצפה

רוב בתי הכנסת הקדומים נבנו עמוק יותר ממפלס הכניסה. בכניסה ירדו מדרגה או מדרגות אחדות, לקיים את הנאמר "ממעמקים קראתיך ה'".

מקום החזן היה עמוק עוד יותר, כדי מדרגה או יותר ממפלס בית הכנסת.

ריצפת בית הכנסת היתה מרוצפת במחצלאות ונסרי עץ, כדי למנוע קור בימות החורף.

 

To Top

חלונות

 

בכל מקום השתדלו לקבוע חלונות לכיוון ירושלים. מספר כולל של י"ב חלונות לבית הכנסת, אינו אלא הידור על פי הזוהר, ולא היה נהוג אצל רבותינו הראשונים.

 

אוורור בית הכנסת בשנים קדמוניות נעשה על ידי פתיחת החלונות למשך כל חודשי הקיץ, מר"ח אייר עד שמתחילים באמירת סליחות. סגירתם בחורף נועדה לשמור על חומו.

 

To Top

ארון הקודש

ארון הקודש ניצב בפלטפורמה מוגבהת שעולים אליה בכמה מדרגות. פלטפורמה זו משמשת את הכהנים כדוכן לברכת כהנים.

בכמה בתי כנסת הוצבו לפני זוויותיו של הארון שני עמודים מעוצבים יפה.

בקהילות ותיקות היה ארון בתוך ארון, בירכתי ארון הקודש, לשמירת ספרי התורה הפסולים בנפרד.

מעל ארון הקודש בדרך כלל הופיע הכיתוב: "דע לפני מי אתה עומד", או שני לוחות עם ציון ראשי הפסוקים של עשרת הדברות. לפעמים גם תבנית כתר ועליה הכיתוב: "כתר תורה".

מעל חלקה העליון של הפרוכת, התקינו מסך קצר המכונה 'כפורת', ככפורת שבמשכן שהייתה כסוי מעל הארון.

ברשותן של קהילות גדולות היו כמה פרוכות, לחול, לשבת, לכל אחד מהחגים, לשבתות מיוחדות, לראשי חדשים ולברית מילה.

 

To Top

עמוד החזן

עמוד החזן הוא במרכז מול ארון הקודש, ושני גרמי מדרגות לארון הקודש לימינו ולשמאלו. יש בתי כנסת בהם עמוד החזן הוא לימין גרם המדרגות היחיד, היינו בדרום ארון הקודש.

 

To Top

בימה

הבימה נקראת 'מגדל' או 'אלממור'. היא מוגבהת ועולים אליה במדרגות. לא הצריכו שש מדרגות, כדעת הזוהר, והסתפקו בשלוש או ארבע מדרגות בכל צד. למגדל בבתי הכנסת הישנים לא היה רק מעקה, אלא גם שנים עשר עמודים, לעתים תומכי תקרה, וביניהם אשנבים גדולים.

על שולחן הבימה נותנים מפה, המחוברת ביתידות, לבל תמוש מעליה. בעת הנחת ספר התורה על הבימה לקריאה, הנהיגו בדורות האחרונים להניח מפה תלושה תחת הספר.

במערב הבימה היה ספסל גדול ומרווח, ובו מקומות ישיבה אחדים לעושי המצוות.

פתחי הבימה בבתי הכנסת הישנים לא היו בדרום ובצפון, אלא בקרן מזרחית-דרומית וכנגדו בקרן מערבית-צפונית. ספר התורה היה מובא מארון הקודש אל הפתח הסמוך, בקרן מזרחית-דרומית, ומוחזר מהפתח המרוחק, בקרן מערבית-דרומית.

 

To Top

מקומות ישיבה

מושבי בית הכנסת הקדומים נקבעו סביב ארבע כותלי בית הכנסת, ומולם סביב ארבע צדי המגדל-ה'אלממור'. היו אלה ספסלים עם משענת גב צמודה לקיר, ומחיצות בין מושב למושב. פני רוב המתפללים היו אל ה'אלממור', ואחוריהם לקיר. מקצתם פניהם אל מול אחד הקירות, ואחוריהם אל ה'אלממור'.

לפני המושבים הוצבו שטנדרים ניידים, שניתן להפוך אותם לצד מזרח בעת תפילת העמידה. לשטנדרים אלה היו בדרך כלל תאים, שהוכנסו בהם ספרים וחפצי תפילה. יש שהיו מכסים במפה את השטנדר האישי שלהם, ומחליפים אותה לכבוד שבת קודש.

בעת החדשה הנהיגו שורות ספסלים סימטריות, כולם פניהם למזרח. הספסלים הקדמיים יותר נחשבו למובחרים, בהיותם סמוכים לחזן.

במקצת קהילות בדורות האחרונים יעדו את הספסלים הקדמיים לבני הנוער, כדי שיהיו נתונים לפיקוח. בקהילות אחרות הושיבו שם רק את נכבדי הקהל, והילדים ישבו ליד אבותיהם.

מקום ישיבת הרב בבתי הכנסת הישנים לא היה במזרח, אלא מול ארון הקודש ואחוריו אל הבימה. זאת אף על פי שהיו ספסלים לאורך הקיר המזרחי, לשני צדי ארון הקודש. בדורות האחרונים הושיבו את הרב בקיר המזרחי במקום הסמוך ביותר לארון הקודש, בצד ימין של הארון (היינו ימין העומד לפני הארון), כשפניו אל הקיר.

לפנים היו מוכרים את מקומות הישיבה בבתי הכנסת, ובעליהם היו מורישים אותם לבניהם אחריהם. בבתי הכנסת שקמו בדורות האחרונים, היו משכירים את המקומות לשנה אחת, ומחדשים את השכירות מדי שנה.

היו קהילות בהן ייעדו ספסל מיוחד לאורחים.

בכמה קהילות יועדו מקומות מיוחדים לישיבת האבלים, הנקרא 'מקום אבלים', או 'ספסל של אבלים', בדרך כלל בקיר המערבי, סמוך לכניסה ורחוק מהבימה וארון הקודש.

 

עזרת נשים

בבתי הכנסת העתיקים היתה עזרת הנשים באותו מפלס של עזרת הגברים, והיו חלונות מסורגים בין עזרת הנשים והגברים.

בדורות האחרונים בנו את עזרות הנשים במפלס גבוה, בצורה של יציע, קומה אחת מעל עזרת הגברים, והתקינו מעקה שעליו פרוס וילון, שקוף קמעה, למניעת הסתכלות הגברים על הנשים.

 

To Top

תאורה

תאורת בית הכנסת בדורות עברו היתה בנרות שעוה. מנורות הוצבו לפני עמוד הש"ץ, סמוך לארון הקודש וסביב הבימה.

נר שלפני הש"ץ הדליקו בכל תפילה, גם כשלא נצרכו לאורו, משום "באורים כבדו את ה'", אפילו במנין פרטי שלא בבית הכנסת.

יש מקומות שעל המנורה לפני הש"ץ נכתב: "שויתי ה' לנגדי תמיד", ולפיכך כינו מנורה זו בשם "מנורת שויתי". נרות אלו נכבים אחר התפילה. בשבת דולק הנר שלפני הש"ץ מכניסתה ועד צאתה. מרבים בנרות בשבת, ומקפידים שהכל יהא דלוק מבעוד מועד.

נר תמיד היה של שמן. תלוי היה לפני ארון הקודש או מעל ה'אלממור'.

עם התפתחות הטכנולוגיה הוחלפו נרות המאור בתאורת גז, ומאוחר יותר בתאורת חשמל.

נרות מיוחדים יש ביום הכיפורים ובברית מילה. מרבים בנרות גם בשבתות מיוחדות וימים מצויינים.

 

To Top

אביזרים

קופת צדקה נקבעה בכניסה לבית הכנסת, בצד הפנימי של הקיר. יש קהילות בהן היתה קופה נוספת בפתח הבימה המזרחי-דרומי.

כיור של מים היה מחוץ לבית הכנסת, סמוך לכניסת הגברים, ועוד כיור אחד סמוך לכניסת עזרת הנשים.

תנור חימום בבית הכנסת נתחדש רק בדורות האחרונים, ויש שפקפקו אם מותר הדבר.

שעון קיר הוא מחידושי הטכנולוגיה המאוחרים, שעירערו על הכנסתו לבית הכנסת בהונגריה, אך לא באשכנז.

 

To Top

טבלאות ועיטורים

במאות ה-16 עד ה-18 פשט במקומות רבים לעטר את בתי הכנסת בעיטורים וציורים על ידי אמנים ממזרח אירופה. הם אהבו לקשט את בית הכנסת בפסוקים ופתגמים, או ראשי תיבות שלהם, כמו: "סור מרע ועשה טוב" – סמו"ט; "אך טוב לך יהיה סלה" – אטלי"ס; "דע מי שהוא קונך" – דמש"ק; "מתן בסתר יכפה אף" – מבי"א, "שויתי ה' לנגדי תמיד" – שיל"ת; "שתיקה יפה בשעת התפילה" – שיב"ה.

יש שעיטרו את כתלי בית הכנסת בכתיבה אמנותית ומאויירת של תפילות כמו 'על הכל', 'מודים' דרבנן, 'מה טובו', וכיוצא בהם.

בתקופה מאוחרת יותר יש שקבעו לוחות זכרון, בהם נרשמו שמות הנודבים לבניית בית הכנסת, או נודבי מתנה גדולה, וכן לוחות זכרון עם שמות נפטרים וימי ה'יאהרצייט' שלהם. (בדורות הקודמים נרשמו דברים כאלה רק ב'ממורבוך' של הקהילה). כמו כן נקבעו כרוזים ושלטים המזכירים אמירת 'ותן טל ומטר', 'ותן ברכה', 'משיב הרוח ומוריד הגשם', 'יעלה ויבא', 'על הניסים', 'ותודיענו', וכן שם פרשת השבוע ופרקי אבות של אותו שבוע.

 

To Top

פרוזדור וחדרים נוספים

בימי קדם לא היה באשכנז פרוזדור ('פוליש') לפני כניסת בית הכנסת, ובדורות האחרונים, כשלרשות הקהילות עמדו מגרשים רחבים יותר לבנין בתי הכנסת, ניבנו גם פרוזדורים.

כבר בזמנים קדומים הקפידו רבותינו שיהיו בתי כסא נאותים במקום סמוך.

בארכיטקטורה החדשה שילבו במיבנה בית הכנסת חדרים נוספים לשימושים שונים, לבית מדרש, למשרדים וחדרי ישיבות, לאולם שמחות וכיוצ"ב.

 

To Top

כבוד בית הכנסת

מאוד הקפידו אבותינו על כבוד בית הכנסת, ניקיונו, ואיסור אכילה בו.

 

חזרה לתוכן


Powered by eFox (c) Art-i-Shoke.