הזמן המובחר בשבת

ספר תורה חדש מכניסים לבית הכנסת בשבת קודש, והפוסקים נתנו לכך את הנימוקים הבאים:

א.         כתיבת ספר תורה חדש, יש בה מעין התחדשות מתן תורה, ולפיכך נתינתו נעשית בדומה למתן תורה; השבת היא היום בו ניתנה תורה, וחביבה מצוה בשעתה, ללכת בדרכי ה', ליתן תורה בשבת.

ב.         בשבת כל הציבור יכול להתאסף, אנשים נשים וטף.

ג.          מקובל לדרוש לכבוד התורה, ובכך לקשר בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה, ולעשות שמחה שלמה עם קדושת השבת.

ד.         שבת הוא זמן הכנסת ספר תורה העליונה, בסוד הארון בית גנזיו של הקב"ה.

ה.         כבודו של ספר התורה שמביאים אותו לשם קריאה בו תיכף, ולא כדי להציבו בארון.

ו.          מסורת היא מקדם ומנהג של ישראל תורה הוא.

גם בשבועות, זמן מתן תורתנו, נהגו להכניס ספר תורה, ויש שנהגו כן בשמחת תורה.

בשבת לא ניתן לכבד את המשתתפים בכתיבת אות בספר התורה, אך טקס כתיבת פסוקי סוף התורה בלא הכי לא היה מקובל באשכנז, ויש מרבניה שעוררו על כך שהנוהגים כן באים לידי תקלה, בכבדם אנשים שונים שאינם סופרים לכתוב, ולעיתים האותיות נכתבות שלא כדין.

ליל שבת

אם מכניס ספר התורה תורם את ספר התורה לקהילה, ראוי להקדישו לפני כניסת השבת, כדי שלא להיכנס לספק קנין בשבת.

לפני כניסת השבת מציבים את ספר התורה בחדר נאה המקושט לתפארת בריבוי אורות לכבוד הספר.

אחר סעודת ליל שבת מתכנסים שם, סביב שולחן ערוך במיני מאכל, כדי לזמר שירות ותשבחות ולהשמיע דברי תורה. יש שהידרו לארגן מנין אנשים ללימוד תורה כל הלילה, עד לקיחת ספר התורה לבית הכנסת למחרת היום.

שחרית

הכנסת הספר נעשית בתפילת שחרית, לפני קריאת התורה. בדורות הקודמים כאשר כל הקהל הקפיד להשתתף בתפילה מתחילתה ב'אדון עולם', נהגו בקהילות אחדות לעשות כן עוד לפני התחלת 'ברוך שאמר'.

בשבת שיש בה הכנסת ספר התורה, יש המקדימים את תפילת שחרית יותר משאר שבתות.

בתפילת שחרית מנגן הש"ץ במקומות שונים בתפילה כפי שנהוג בשבתות מיוחדות וימים טובים, כגון קדושה וקדיש 'תתקבל'.

תהלוכה ברחוב

אחר קדיש 'תתקבל' יוצא הרב בליווי כל המתפללים מבית הכנסת אל הבית בו נמצא ספר התורה. אל תוך הבית נכנסים רק הרב וחשובי הקהל ומוציאים את ספר התורה מהבית.

הרב מוליכו תחת יריעה על גבי כלונסאות מרחק כמה בתים, ולאחריו מכבדים חשובים אחרים להמשיך בנשיאת ספר התורה מרחק כמה בתים, עד מקום בית הכנסת. וכן מכבדים את חשובי הקהל באחיזת הכלונסאות, המתחלפים בעברם כמה בתים. אין היריעה הזו נחשבת לאוהל שעשייתו אסורה בשבת, כיון שאינה באה אלא לנוי בעלמא.

בזמן ההולכה מזמרים פיוט לכבוד הכנסת ספר תורה, על ידי החזן בליווי משוררים. בדורות עברו הורגלו לפייט פיוט חדש לכבוד כל הכנסת ספר תורה, וכמה מפיוטים אלה הובאו לדפוס.

הכנסה לבית הכנסת

בפתח בית הכנסת מסירים את היריעה. כל ספרי התורה שבארון הקודש מובאים אל פתח בית הכנסת לקראת הספר החדש.

בהכנסתו מפתח בית הכנסת עד ארון הקודש שרים החזן והמשוררים את פסוקי הלל: 'ברוך הבא בשם ה'', עד סופם. לא נהגו לרקוד בהכנסת ספר תורה, שאסור הוא הריקוד בשבת.

תחליף א' לתהלוכה ברחוב: הושטת לויים וכהנים

אם בית הכנסת הוא באיזור שאין מטלטלים בו בשבת, יש קהילות בהן הקילו לשאת את ספר התורה דרך הרחוב שהוא כרמלית על ידי הושטה מאחד לחברו פחות מד' אמות כל אחד, והוצאה מהבית על ידי נכרי וכן הכנסתו לתוך בית הכנסת, ויש המערערים על כך.

בערים הגדולות, שאין בהן עירוב מהודר, נהגו בדורות האחרונים לשמור את ספר התורה לפני כניסת השבת בחדר סמוך בתוך בנין בית הכנסת או בבנין סמוך לו שניתן לטלטל ממנו.

במקום התהלוכה ברחוב, נהגו בבתי כנסת גדולים כי בתום תפילת שחרית, מתייצבים הכהנים והלויים בשורה ארוכה משני צידי המעבר, מפתח בית הכנסת עד המדרגות שלרגלי ארון הקודש. הספר מובא לבית הכנסת, ונמסר ללוי הראשון שבפתחו, והוא מעבירו ללוי שממולו, והלה ללוי השני העומד מולו (לשמאל הלוי שקיבל ראשונה את הספר), וכך הלוך וחזור משורה לשורה, ומן הלויים לכהנים עובר ספר התורה לשתי שורות הכהנים באותה צורה, מכהן לכהן העומד מולו, עד שהספר מגיע אל הכהן האחרון, שבסמוך לארון הקודש. אחד מראשי הקהל מלווה את ספר התורה בכל מהלך המסירה מיד ליד, ושומר על תקינות המהלך. בכל אותה עת שרים החזן ומשורריו לכבוד התורה. בימינו יש שהנהיגו תחת פיוט מיוחד לשיר 'שאו שערים'. נודב הספר ממתין אצל ארון הקודש לבואו של הספר.

תחליף ב' לתהלוכה ברחוב: הקפות סביב הבימה 

בקהילות אחרות שנמנעה מהן התהלוכה ברחוב בשבת, נהגו בשבע הקפות מסודרות (כדרך שמקיפים בהושענא רבה) סביב הבימה. לכל הקפה מכבדים אחרים בנשיאת ספר התורה. בקהילות הולנד נהגו שבהקפות אומרים – במקום פיוט מיוחד לכבודה של תורה – שבעה מזמורי תהלים, ויש בקהילות השונות סדרים שונים, כגון: יט, כט, מה, סז, פד, ק, קלב. / ק, קלו, סז, צז, צט, יט, כט. / יט, כד, כט, סז, צט, קיא, קיח. / ח, טו, יט, כד, פד, צד, קיא. / יט, סח, צא, א, צה, כד, קלב. / יט, פד, צה, א, צא, מ, קלב.

אמירת הפסוקים היא לסירוגין, פסוק אחד חזן ופסוק שאחריו קהל, כמו בכל אמירת תהלים. ויש נוהגים ששני מזמורים מתוכם נאמרים בשירת המשוררים.

הכנסת ספר התורה לארון והוצאתו לקריאה

מכניסים תחילה את ספרי התורה שהוצאו לקראתו, ולאחריהם את הספר החדש, כדי שיפגעו בו תחילה בקריאת התורה שקוראים באותה תפילה. נודב ספר התורה החדש הוא המכניסו לתוך ארון הקודש.

אחר סגירת הארון, יש הנוהגים שהרב נושא דרשה, ויש נוהגים שהרב דורש אחר עלייתו לתורה.

הוצאת ספר התורה נעשית כבכל שבת.

עליות לתורה

נודב הספר נקרא לעלות לתורה. אם לא הקדיש את ספר התורה לגמרי לבית הכנסת, ושייר לעצמו מקצת בעלות על הספר, הריהו לובש טלית חדשה או בגד חדש, ומברך 'שהחיינו' לפני ברכת התורה.

הרב הוא חיוב לעלות לתורה, ואחר ברכה אחרונה על התורה, אם לא דרש לפני כן, הוא דורש עתה לכבוד ספר התורה.

נודב הספר, כמו בעל שמחה אחרת, זכאי להעלות לתורה ולכבד במצוות את הקרובים לו.

'סעודת ספר'

אחר התפילה – או בזמן סעודה שלישית – עושים משתה ושמחה לכבוד ספר התורה. משתה זה נקרא: 'סעודת ספר' ('ספר מאהל').

רגילים לדרוש בשבח התורה וחשיבות כתיבתה.

קריאה בספר תורה חדש

נהוג לקרוא בציבור בספר התורה החדש לפחות שלושים יום רצופים מיום נתינתו, ואחר כך בכל שבת במשך השנה הראשונה.

חזרה לתוכן