Maagal Ha-shana


	זכר ברוב תפוצות ישראל עדיין מקיימים מנהג זה שקראוהו בדורות שלפנינו בקצרה בשם: 'זכר' (קרוב לימינו נתחדש במזרח אירופה לקרותו בשם: 'שלום זכר'). בליל שבת שלפני ברית המילה, אחר הסעודה, 'הולכים אצל זכר', ואוכלים שם מיני תרגימא, פירות ומשקים. אחר ערבית שבת מכריזים בבית הכנסת בשם אבי הבן על הזמנת הקהל למסיבה זו.
	וואכנאכט לילה שלפני המילה עושים סעודה בבשר ויין בבית היולדת, בהשתתפות הסנדק והמוהל, וי"א שהיא סעודת מצוה. בט' הימים שמר"ח אב, אוכלים מאכלי חלב. רבים נהגו ללמוד שם עניני מילה, כגון בראשית פ' י"ז וכ"א עד פסוק ח', שמות פ' ד' פסוקים יח-כו (יש עם ביאור רשר"ה וכיו"ב), ס' יהושע פ' ה', משנה שבת פרק י"ט, והגמרא שם, גמרא נדרים לא ע"ב. בליל זה קורים קריאת שמע אצל היולדת במנין עשרה גדולים, אף אם חל בליל יום כיפור וליל הסדר שאין עושים שם סעודה לכבוד המילה. יש המאספים נערים אל התינוק לקרוא אצלו קריאת שמע. לנערים מחלקים מיני אגוזים בקליפתם, להורות על תיקון הבריאה בידי האדם, כמאמרם ז"ל לענין מילה (תנחומא, תזריע, ה).
	הכנות לפני תפילת שחרית מקדימים את המילה ככל האפשר, משום 'וישכם אברהם בבוקר', ומשתדלים לערוך את ברית המילה בבית הכנסת בסיום התפילה. אבי התינוק, לבוש בגדי שבת, מביא לבית הכנסת נר גדול של שעוה כדי דליקת שלשה ימים (המכונה: 'יודש-קערץ', היינו נר ברית מילה). מדליקו לפני החזן. עוד מביא עמו י"ב נרות שעוה קטנים שדולקים עד אחר המילה, כנגד י"ב שבטים (המכונים: 'שְבָטִימְשֶע'), ומעמיד ו' נרות בצד צפון של ארון הקודש וכן ו' בדרומו. (יש המעמידים ד' בצד דרום, ד' בצד צפון, וד' הנוספים בד' פינות ה'אלממור'. ויש שמעמידים מנורה בת י"ב קנים מאחורי כסא של אליהו). תולים פרוכת מיוחדת של ברית מילה. מכינים את שני הכסאות, או כסא כפול, אחד לאליהו ואחד לסנדק. מכינים תחילה את של אליהו ושמים עליו כר יפה, ולאחריו מכינים את כסא הסנדק. פני הכסאות לנוכח ארון הקודש. מביאים בד מיוחד שמשמש כחיתול בברית המילה, בד לבן בגודל מטר על מטר, המכונה 'יודש-ווינדל' (חיתול המילה), ולאחר זמן עושים ממנו מפה לספר תורה 'ווימפל'. הסנדק טובל במקוה לפני התפילה.
	סדר התפילה 'אדון עולם' מנגן ש"ץ בניגון נבחר. 'רוממות א-ל בגרונם' מנגן ש"ץ בניגון ברית מילה עד 'ויברך דוד'. 'וכרות עמו הברית' נאמר בסירוגין על ידי המוהל והסנדק. (כאשר יש 'פורע', הוא קודם לסנדק). אם המוהל או הסנדק אינו יודע או יכול לומר זאת, אומר אחר במקומו. כל אחד אומר בלחש גם את חציו של הפסוק שאומר רעהו בקול רם, וכן כל הציבור אומר עמם בלחש. 'שירה חדשה' ו'צור ישראל' מנגן ש"ץ בניגון מיוחד. תחנון אין אומרים, אבל 'למנצח' אומרים. 'א-ל ארך אפים', אם חל בשני וחמישי, אומרו ש"ץ בניגון יפה. ביום קריאת התורה, הסנדק הוא חיוב לעלות לתורה, ואם אפשר גם המוהל (ולאחריו הפורע). ל'אשרי' ו'למנצח' המוהל עובר לפני התיבה, אם בר הכי הוא, ודוחה אבל ויאהרצייט. אחר קדיש 'תתקבל', עדיין לא אומרים 'עלינו', ואומרים מיד שיר של יום, שיר היחוד (במקום שאומרים אותו בכל יום) ו'שיר מזמור לאסף', ואז מכניסים התינוק לברית. ברית מילה בחודש אלול, תוקעים בשופר אחר הברית, בגמר אמירת 'עלינו'. יש שאינם חולצים התפילין עד אחר הברית. אם חל בתענית ציבור, אומרים בסליחות את החטאנו 'זכור ברית אברהם'. אין אומרים תחנון (אבל אומרים 'א-ל ארך אפים' ו'למנצח').
	שחרית כשהברית אינה בית הכנסת כשאין יכולים למול את הילד בבית הכנסת מחמת אונס, והסנדק, או המוהל או אבי הבן, נמצאים בבית הכנסת, נוהגים ברוב מנהגי שחרית של ברית מילה. תולים את פרוכת המילה ומדליקים נרות של ברית המילה. אומרים 'וכרות' לסירוגין (המוהל עם הסנדק, או אחד מהם עם הש"ץ, ובדיעבד אבי הבן או אחר עם הש"ץ). בשבת, אם בשעת אמירת 'וכרות', אחד משלושה אנשי הברית הראשיים, היינו, סנדק, מוהל ואבי הבן, נמצא בבית הכנסת, אומרים יוצר, אופן וזולת של ברית מילה, וכן 'אלקיכם' במוסף. אבל אם איחרו להגיע אחר אמירת 'וכרות', אף שבשעת היוצרות כבר נמצא אחד מהם, אין אומרים את הפיוטים כלל. 'שירה חדשה' ו'צור ישראל' נאמרים במנגינה מיוחדת. אין אומרים תחנון. הסנדק הוא חיוב לעלות לתורה, ואם אפשר גם המוהל. מיד אחר התפילה מזדרזים בעלי הברית ללכת למקום התינוק ולמול אותו בהקדם.
	סנדקאות ה'געפאטער', ה'סנדק' וה'עמידה לברכות', שבמדינות פולין חילקום לשלשה כיבודים, הכל סנדקאות הם ושייכים לאיש אחד בלבד הוא, הסנדק ('געפאטער' הוא תרגום בלשון אשכנז למילה 'סנדק'). כך נהגו באשכנז מימות רבותינו הראשונים עד הדור האחרון. כל שכן 'חייקעס' וכיו"ב לא נהגו בהם באשכנז. אין אבי הבן מכבד אדם בסנדקאות, אף אם הוא גדול בתורה, אם כבר כיבדו בסנדקאות בבן קודם. אם כובד בסנדקאות חלקית בלבד, היינו רק הבאת הילד, או רק החזקתו על הברכים או רק עמידה לברכות – יכול לקבל סנדקאות שלמה אצל אותו אב. יש המקילים לאבי הבן ליטול לעצמו סנדקאות יותר מפעם אחת, אך לא יתן כן לאחרים. הסנדק נותן מתנות שונות: את חיתול המילה, יין ומשקים לסעודת הברית, עוגיות וכיו"ב בליל 'וואכנאכט' ואחר הברית. אם אבי הבן מתקשה בפרנסתו, משלם הסנדק את כל הסעודה. יש שהסנדק נותן לתינוק גביע כסף. הסנדקת נותנת מתנה ליולדת ('געפאטערשאפט') בשעה שנוטלת ממנה את התינוק להביאו לברית. מחמת ההוצאות הגדולות, נוסדו חברות לסנדקאות, שחבריהן חסכו כספי צדקה כדי להיות סנדקים אצל מעוטי יכולת ולדאוג לכל צרכיהם.
	הכנות לברית מילה תולים על צוואר התינוק סרט עם מטבעות זהב וכסף, או מטבעות עתיקות. יש המשתמשים במטבעות נקובות, ויש שמניחים אותן בשקית יפה. מייחדים שני גביעי כסף, אחד לברכה ואחד למציצה. רגילים היו לעשות את שני גביעי הכסף של ברכה ומציצה כתאמי צביה, פיו של זה נכנס לפיו של זה ושומרים עליהם ככלי אחד. על האחד כתוב 'כוס של ברכה' ועל השני 'כוס של מציצה'. מכינים בד לבן בגודל ממוצע של מטר על מטר, 'יודש-ווינדל' (חיתול המילה), שממנו עושים אחר כך את המפה של ספר תורה המכונה 'ווימפל'.
	סדר ברית מילה מלים התינוק בסוף תפילת שחרית הנערכת עם מנהגי תפילה של ברית מילה. אחר קדיש 'תתקבל' אין ממשיכים כבכל יום באמירת 'עלינו', אלא אומרים מיד שיר של יום, שיר היחוד (במקום שנהוג לאמרו), 'שיר מזמור לאסף' וקדיש יתום שלאחריהם. ממתינים באמירת 'עלינו' עד לאחר הברית, ויש שאינם חולצים תפילין עד לאחר גמר הברית. הסנדקת מביאה את התינוק מבית היולדת לעזרת נשים. משם מוסרת אותו לבעלה הסנדק תוך בית הכנסת, דרך פתח שביניהם, וממתינה בפתח זה עד גמר המילה והחזרתו אליה. אם הסנדקת אינה טהורה, מעבירה את התינוק אל בעלה בעזרת ילד או ילדה. בעת הכנסת התינוק כל הנוכחים קמים בפניו ואומרים בקול רם: בָּרוּךְ הַבָּא! הסנדק נוטל את התינוק מידי אשתו ומוליכו אל הכסא. המוהל נוטל את הנער מידי הסנדק, מניחו על הכסא שהכין לאליהו ואומר: זֶה הַכִּסֵּא שֶׁל אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב: (למנהג פפד"מ אין אומרים את הפסוקים האלה: לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְיָ: שִׂבַּרְתִּי לִישׁוּעָתְךָ יְיָ. וּמִצְוֹתֶיךָ עָשִׂיתִי: אֵלִיָּהוּ מַלְאַךְ הַבְּרִית. הִנֵּה שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ: עֲמוֹד עַל יְמִינִי וְסָמְכֵנִי: שִׂבַּרְתִּי לִישׁוּעָתְךָ יְיָ: שָׂשֹ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ. כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב: שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ. וְאֵין לָמוֹ מִכְשׁוֹל:) אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ: הקהל עונה: נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ, קְדוֹשׁ הֵיכָלֶךָ: המוהל נוטל את התינוק מכסאו של אליהו, והסנדק מתיישב על הכסא המיועד לסנדק, ומניח המוהל את התינוק על ברכי הסנדק. יש המחלקים את המילה לשני מוהלים, אחד מל ואחד פורע ומוצץ, ואין עושים כן בשבת. המוהל מברך ברכת 'על המילה', והפורע מברך 'בורא פרי הגפן' ו'אשר קידש'. המוהל מגלה את ערלת התינוק. יש הנזהרים שלא לגעת בערלה בטרם אמר את הברכה, ויש נוהגים לתפוס את עור הערלה בין האצבעות לפני הברכה. המוהל מברך בקול רם: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הַמִּילָה: המוהל חותך את הערלה בזריזות, ומיד אחר החיתוך אבי הבן מברך: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַכְנִיסוֹ בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ: אין מברכים ברכת 'שהחיינו' (יש המברכים בבן בכור כשאב בעצמו מל אותו), ותיכף אחר ברכת 'להכניסו' הקהל עונה: כְּשֵׁם שֶׁנִּכְנַס לַבְּרִית. כֵּן יִכָּנֵס לְתּוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים: בשעת החיתוך משליך המוהל את הערלה על כסא של אליהו. המוהל ממהר לעשות את הפריעה. המוהל נוטל מעט יין בפיו לפני המציצה מה'כוס של מציצה', ולתוכו גם פולט את דם המציצה. בגמר הפריעה והמציצה חובש המוהל את מקום המילה, ומחתל את התינוק בחיתול המילה שממנו עושים את ה'ווימפל'. עתה נוטל המוהל התינוק מן הסנדק, ונעמד הסנדק ממושבו, ובעמדו מחזיר המוהל התינוק לידי הסנדק. את הברכות האחרונות, 'בורא פרי הגפן' ו'אשר קידש ידיד', אומר המוהל, ורוחץ תחילה את ידיו ופיו. אם יש צורך גדול, אפשר לכבד מישהו מן הנוכחים באמירת ברכות אלה. נותנים בפני המברך 'טבלה' ובה נוסח הברכות. יש שעשו טס של כסף שברכות מילה כתובות עליו. המברך נוטל את הכוס בידו, וראוי לו להפוך פניו למזרח בשעת הברכה. בברכתו מכוון המברך להוציא את הסנדק ידי חובת ברכת הגפן. נהגו מקדמת דנא לקרוא לתינוק על שם אבותיו. הילד הראשון מצד האב והשני מצד האם וחוזר חלילה. לפעמים מתפשרים ונותנים לו שמות משני הצדדים, ושם מצד האב קודם תמיד. אף גדולי ישראל כהחת"ס קראו בניהם על שם אבותיהם ולא על שם רבותיהם. המברך פותח ואומר: סברי כהנים [מורה מורינו הרב] מרנן ורבנן ורבותי בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אֲשֶׁר קִדַּשׁ יְדִיד מִבֶּטֶן, וְחוֹק בִּשְׁאֵרוֹ שָׂם. וְצֶאֱצָאָיו חָתַם בְּאוֹת בְּרִית קוֹדֶשׁ. עַל כֵּן בִּשְׂכַר זֹאת אֵל חַי חֶלְקֵנוּ צוּרֵנוּ צַוֵּה לְהַצִּיל יְדִידוּת שְׁאֵרֵנוּ מִשַּׁחַת לְמַעַן בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר שָׂם בִּבְשָׂרֵנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ כּוֹרֵת הַבְּרִית: אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, קַיֵּם אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ (כשהאב מוהל יאמר: קַיֵּם אֶת בְּנִי הַיֶּלֶד הַזֶּה לִי וּלְאִמּוֹ), וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל פלוני בר פלוני. יִשְׂמַח הָאַב בְּיוֹצֵא חֲלָצָיו. וְתָגֵל אִמּוֹ בִּפְרִי בִטְנָהּ (כשהאב מוהל יאמר: אֱשְׂמַח בְּיוֹצֵא חֲלָצַי. כשנפטרה האם יאמר: וְתָגֵל אִמּוֹ בְגַן עֵדֶן בִּפְרִי בִטְנָהּ). כַּכָּתוּב. יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ: וְנֶאֱמַר וָאֶעֱבוֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ. וְאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי: וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי: (ונותן באצבעו מהיין בפי התינוק, ויש שנהגו ליתן מתוך כוס המציצה שבו מעורב הדם). וְנֶאֱמַר זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ. דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר: אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק: וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחוֹק לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם: וְנֶאֱמַר וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן שְׁמוֹנַת יָמִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה אוֹתוֹ אֱלֹהִים: הוֹדוּ לַיָי כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדוֹ: הוֹדוּ לַיָי כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדוֹ: פלוני זֶה הַקָּטֹן גָּדוֹל יִהְיֶה, כְּשֵׁם שֶׁנִּכְנַס לַבְּרִית כֵּן יִכָּנֵס לְתוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים. אָמֵן: ליתום מאב אומרים נוסחא זאת: אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ קַיֵּם אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה לְאִמּוֹ וְלִקְרוֹבָיו וּלְכָל מִשְפַּחְתּוֹ וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ פלוני כְּשֵׁם אָבִיו. אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהֵי כָל בָּשָׂר אֲבִי יְתוֹמִים תִּהְיֶה לוֹ לְאָב וְהוּא יִהְיֶה לְךָ לְבֵן, וּתְהִי כְנִיסָתוֹ לַבְּרִית כַּפָּרָה לְאִמּוֹ וּלְכָל קְרוֹבָיו. תִּתְעַנַּג נֶּפֶשׁ הָאָב בְּגַן עֵדֶן בְּיוֹצֵא חֲלָצָיו וְהָאֵם בָּעוֹלָם הַזֶּה תָגֵל בִּפְרִי בִטְנָהּ, וְיִתְקַיֶם בּוֹ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב וָאֶעֱבוֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ. וְאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי: וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי: וְנֶאֱמַר זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ. דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר: אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק: וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחוֹק לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם: וְנֶאֱמַר וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן שְׁמוֹנַת יָמִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים: הוֹדוּ לַיָי כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדוֹ: הוֹדוּ לַיָי כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדוֹ: פלוני זֶה הַקָּטֹן גָּדוֹל יִהְיֶה, כְּשֵׁם שֶׁנִּכְנַס לַבְּרִית כֵּן יִכָּנֵס לְתוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים. אָמֵן: ואם הילד אין לו אב ואם יאמר המוהל ברכה זו במקום אלהינו ואלהי אבותינו: תִּשְׁלַח אֲסוּתָּא דִחַיֵי וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָרֵא שְׁמַיָא לְאַסָּאָה יָת רָבְיָא הָדֵן וְיִתְקְרֵי שְׁמֵהּ פלוני וְיִתְּסֵא כְּמָה דִי אִתְּסְיוּ מַיָא דִּי מָרָה עַל יְדֵי מֹשֶׁה בְּמַדְבְּרָא וּכְמַיָא דִירִיחוֹ עַל יְדֵי אֱלִישָׁע, כֵּן יִתְּסֵא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, כָּאָמוּר וָאֶעֱבוֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ. וְאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי: וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי: וְנֶאֱמַר זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ. דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר: אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק: וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחוֹק לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם: וְנֶאֱמַר וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן שְׁמוֹנַת יָמִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים: הוֹדוּ לַיָי כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדוֹ: הוֹדוּ לַיָי כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדוֹ: פלוני זֶה הַקָּטֹן גָּדוֹל יִהְיֶה, כְּשֵׁם שֶׁנִּכְנַס לַבְּרִית כֵּן יִכָּנֵס לְתוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים. אָמֵן: בגמר הברכה כולה, המוהל נותן לסנדק לשתות את היין. מעט מן היין נותן בפי התינוק הנימול, גם לקטנים העומדים שם, ושולחים את הכוס ליולדת שתטעם מכוס הברכה. בסוף הברית הש"ץ קורא בקול רם 'עלינו לשבח', וכולם אומרים עמו. הסנדק מחזיר את התינוק לסנדקת הממתינה לו בפתח עזרת הנשים. לאחר המילה שורפים את הערלה, ויש שטומנים אותה בעפר. כסא של אליהו נשאר במקום המילה, מעוטר בכרים ומפות, עד 'שלישי למילה', ועד אז דולק גם ה'יודש-קערץ'.
	סעודת ברית מילה יש העושים את הסעודה תיכף אחר הברית, ויש שעורכים אותה בצהרים. דורשים מענין המילה, מזמרים ושרים. לפני ברכת המזון אומרים 'שיר המעלות' בניגון, ואין אומרים 'נודה לשמך'. המוהל מברך ברכת המזון, אם בר הכי הוא. בברכה השניה של ברכת המזון, לפני 'ככתוב ואכלת ושבעת', אומרים את הפיוט מיוחד לברכת המזון של ברית מילה, שתיקנו רבנו אפרים מבונא: 'אלקים צוית לידידך בחירך'. המברך אומרו בקול רם, והמסובים משיבים בקול רם על כל חרוז וחרוז: 'ברית עולם'. בסוף ברכת המזון, לפני 'במרום ילמדו', אומרים את נוסח 'הרחמן' של ברית מילה שתיקן רבנו אפרים מבונא: 'הרחמן הוא אשר חנן את הילד הזה'.
	מילת שני תינוקות לשני תינוקות מכינים נרות כפולים, ב' נרות גדולים ('יודש-קערץ') וכ"ד נרות קטנים. הנולד ראשון יש לו קדימה בכל, והסנדק שלו דוחה בעליה לתורה את סנדקו של השני, כשאי אפשר לקרוא לשניהם. שני המוהלים אומרים 'וכרות', ונדחה הסנדק. מביאים את שני התינוקות יחד לביה"כ. סנדקית הילד הראשון הולכת ראשונה, ושל השני אחריה. סנדק הילד הראשון נוטל שלו ראשון, ואחריו השני. בכניסתם קוראים לעבר שניהם: 'ברוך הבא' (ויש קוראים: 'ברוכים הבאים'). המוהל הראשון מברך ברכת 'על המילה' אחת לשניהם, והמוהל השני עונה 'אמן' ויוצא בברכתו. ובברכת 'בורא פרי הגפן' ו'אשר קידש' מברך המוהל השני גם עבור הראשון. אם תאומים הם, מברך האב 'להכניסם בבריתו של אברהם אבינו'. והקהל אומר (גם כשאינם תאומים): 'כשם שנכנסו לברית כן יכנסו' וכו'. תחינת המוהל נאמרת בלשון רבים: 'אלקינו ואלקי אבותינו קיים את הילדים האלו לאביהם ולאמם ויקרא שמם בישראל פלוני ופלוני בני פלוני, ישמח האב ביוצאי חלציו ותגל אמם בפרי בטנה... אלו הקטנים גדולים יהיו, כשם שנכנסו לברית כן יכנסו' וכו'. מכינים שלושה כוסות, אחד לברכה ושנים למציצה. ולכל אחד מהתינוקות מטעימים מכוס של ברכה באמירת 'בדמייך חיי'. כאשר אין מלים את שניהם יחד, יש להמתין עד גמר מילת הראשון, ואז להביא השני, ולברך עליו את כל הברכות בפני עצמו. באמירת 'הרחמן' של רבנו אפרים מבונא שבברכת המזון, אומרים הכל בלשון רבים.
	מילה בשבת מדליקים את נרות המילה מערב שבת, ונוטלים גדולים יותר שידלקו כשיעור הנצרך. מנגנים בתפילה באותם מקומות כמו מילה שחלה בחול. מלים את התינוק אחר מוסף לפני 'עלינו'. הסנדק שותה מן היין אף שהוא לפני קידוש. בשחרית אומרים יוצר 'אפוני אימיו', אופן 'אזורי אימה', זולת 'אות ברית'. 'אמת ויציב' הקצר. (אין אומרים את הגאולה 'יום ליבשה'). במוסף אומרים 'אלקיכם אני זוכר הברית'. ביום טוב, אף אם חל בשבת, אין אומרים פיוטי ברית מילה כלל.
	מילה בימים מיוחדים אם חל בשבתות מיוחדות שאומרים בהם פיוטים מענין היום, מקצת פיוטי ברית מילה דוחים פיוטי היום, ואין מנהג אחיד בכל קהילות אשכנז איזה דוחים. לפי מנהג ק"ק פפד"מ ובנותיה אומרים בהן את פיוטי ברית המילה דלהלן (והשאר של אותו היום): · שבת חול המועד פסח – 'אלקיכם' דמילה. · שבת חול המועד סוכות – 'אופן' ו'אלקיכם' דמילה. · שבת ראש חודש – יוצר ו'אופן' דראש חודש, 'זולת' דמילה, 'אלקיכם' דראש חודש. · שבת בראשית, ארבע פרשיות, שבת הגדול, שבת נחמו, שבת שובה – 'אופן' ו'אלקיכם' דמילה. · שבת ראש חודש שחל בחנוכה או בפרשת שקלים או בפרשת החודש – 'יוצר' של השבת, 'אופן' ו'אלקיכם' דראש חודש, 'זולת' דמילה. · שבת הפסקה ושבת פנויה בחודש אדר או ניסן – יוצר של השבת, אופן, זולת ואלקיכם דמילה. · שבתות שבין ר"ח אייר לשבועות, שבתות בין המצרים – 'יוצר', 'אופן' ו'אלקיכם' דמילה, 'זולת' דשבת. · ראש חודש אב שחל בשבת – 'יוצר', 'אופן' ו'אלקיכם' דראש חודש, 'זולת' דשבת, 'אלקיכם' דמילה. · הושענא רבה – בפיוט 'אנא אזון חין' לפני החרוז 'אנא הבט' אומרים את החרוז הראשון מהפזמון 'זכור ברית אברהם'. · בתענית ציבור ובכל יום שאומרים בו סליחות – לפני 'זכר לנו ברית ראשונים' אומרים את החרוז הראשון מהפזמון 'זכור ברית אברהם'.
	שלישי למילה עושים סעודה קטנה ביום שלישי למילה אחר חצות, בהשתתפות ציבור מצומצם. יש נוהגים לרחוץ אז את התינוק, במעמד נשים נכבדות מהקהלה. את הכסא של אליהו מחזירים למקומו ביום זה, וכן מכבים את ה'יודש-קערץ'.
	חזרה לתוכן