מנהגי יולדת בצאתה לבית הכנסת

יולדת, בין אם ילדה זכר בין אם ילדה נקבה, יוצאת לראשונה מביתה בשבת בבוקר, כחודש אחר הלידה, וביציאתה הראשונה פניה מועדות לבית ה', והולכת בליווי חברותיה לתפילת שחרית, לבושה בגדי יום טוב.

בפיוט 'א-ל אדון' החזן מנגן לכבודה 'שמחים בצאתם' בניגון מיוחד.

בעל היולדת הוא חיוב לעלות לתורה, ובברכתו מכוין לצאת חובת תודה בשביל אשתו, והיא עונה 'אמן' על ברכתו. הבעל עושה 'מי שבירך' לאשתו ולתינוק ונודר עבור אשתו סכום כלשהו למאור בית הכנסת, במקום הקרבת קרבן יולדת וקרבן תודה.

אם ילדה נקבה, זמן קריאת השם הוא בשבת זו, ולא לפני כן. יש הנותנים לבת שם בישראל ב'מי שבירך' זה, ויש שנותנים את השם רק בבית היולדת, ב'חול קרייש'.

אשה אינה מברכת 'הגומל', ואין בעלה מברך עבורה ברכה זו.

קדיש 'תתקבל', אחר מוסף, אומר החזן בניגון יפה.

בגמר התפילה מלוות חברותיה וקרובותיה את היולדת לביתה, ושם מכבדת אותן ב'קידוש', עוגות ומשקאות.

בצהרים עורכים בבית היולדת 'חול קרייש'.

סדר 'חול קרייש'

בשבת בה הולכת היולדת לבית הכנסת, עושים לתינוק או התינוקת 'חול קרייש'.

ביום המילה קיבל הילד שם קודש שבו עתיד להיקרא לתורה, ובשבת שיולדת הולכת לבית הכנסת נותנים לו שם חול, שהוא כינויו בפי הבריות, כגון יצחק - איצק, אליעזר - ליזר, אלכסנדר - סנדר, מרדכי - מוטל, יחזקאל - חזקי.

יש שאינם נותנים לו כינוי חול אלא חוזרים על שם הקודש שלו, להודיע כי שם הקודש ישמש אותו גם בחיי החולין.

כך הוא סדר 'חול קרייש':

אחר סעודת שבת באים לבית היולדת נערים שעדיין לא הגיעו למצוות.

מלבישים את התינוק בגדי הדר כביום המילה, מקשטים את עריסתו, מכסים אותו בטלית מצויצת, ומניחים חומש ויקרא למראשותיו.

הנערים יושבים סביב השולחן או עומדים סביב עריסת התינוק ואומרים את הפסוקים הקבועים ל'חול קרייש', כפי שנדפסו בסידורים 'עבודת ישראל' ו'שפת אמת'.

כשסיימו אמירת הפסוקים, מרימים הנערים יחדיו את עריסת התינוק, וקוראים בקול רם: "חול קרייש! איך יקראו לתינוק? פלוני! פלוני! פלוני!" - וחוזרים על כך ג' פעמים.

נותנים לנערים, טרם לכתם, שקית של פירות, אגוזים ודברי מתיקה כיוצא בהם.

אף לתינוקת נקבה עושים 'חול קרייש', ואליה באות נערות, אבל אין אומרים אצלה את הפסוקים ולא מניחים חומש בעריסתה.

חזרה לתוכן